קראתי אתמול ציטוט שלא הכרתי מספרו של אבא בנדויד "לשון מקרא ולשון חכמים". הוא סבור שלכל ספר וספר מהספרים המאוחרים שנכתבו אחרי חורבן בית ראשון יש סגנון אחר, ובלשונו:
"כאילו ניטלה מרות שמרנית מן הסופרים וניתנה ללשון חירות טבעית להתגלגל בדרכה לפי רוח הזמן" (עמ' 60).