מהי עריכה לשונית

עריכה לשונית (יש המעדיפים "עריכת לשון" או "עריכת טקסט") היא אחד השלבים בהפקה של טקסט. את הטקסט עורכים אחרי שהכותב או המפיק מעריכים שהכותב מיצה את יכולתו, והטקסט בשל לעריכה, לסידור, להגהה וכן הלאה, לקראת המסירה לדפוס או לעיון מחייב (למשל קריאת הבוחנים בעבודה אקדמית). הקלק להמשך המאמר (כ-4,000) מילים על התקנה, עריכת ליטוש ועומק, שכתוב ועריכת תרגום. ואם תעדיף לעיין במאמרצ'יק תמציתי יותר, אז כאן

כללי הפיסוק והכתיב של האקדמיה, התשנ"ו

בשנת תשנ"ו פרסמה האקדמיה ללשון העברית חוברת מיוחדת בסדרה "לשוננו לעם", ובה המליצה על כללים חדשים, ובהם כללי הפיסוק וכללי הכתיב המלא חסר הניקוד. הוצעה מגמה להמעיט ככל האפשר בפיסוק, והוגדרו עקרונות חדשים לשימוש ב"כתיב מלא חסר ניקוד". הדי הזעזוע נשמעים היטב עד היום, הפולמוס לא שכך, והכללים נטמעו בשימוש רק חלקית. מבוא קטן על האירוע הזה פרסמתי מחדש בבלוג שלי ב-26 באוקטובר, 2009.

דברים יפים שאפשר ללמוד על כתיבה יפה בבראשית א, ה

אפילו חמשת הפסוקים הראשונים של המקרא עתיקים מאוד, ואפילו הם פיוטיים מאוד, ואפילו הם מכונני תודעה מאוד, יש בהם דוגמה רלוונטית מאוד לכתיבה יפה גם בשפה מודרנית ולא-פיוטית. משהו על זה כתבתי כאן

נכון ושגוי בעברית כיום

קביעת גבולות המותר-אסור בשפה היא סוגיה מורכבת. ראשית, גבולות אלו שונים לחיבור מדעי / ספרותי / עיתונאי / פיוטי / דיבור רחוב וכו'. לא הרי כתיבה כהרי דיבור, ואין הדיבור במהדורת חדשות של תחנה ממלכתית כדיבור בכינוס מדעי או בשיח חברים או בתגובית (טוקבק) באינטרנט, או בהתכתבות פנימית בפורום (שני האחרונים הם כתיבה שאפשר להגיד שכמוה כדיבור). להמשך המאמר (כ-1,000 מילים) הקליקו נא כאן

מבוא לסוגת המשל

בקשת הרחבה של משמעויות המושג "משל" ניתן למצוא כמה סוגי טקסטים, ובהם מכתמים ופתגמים, בדיחות ומעשיות, אגדות וסיפורים. לכן בזיהויו או בהגדרתו של המשל קל יותר להצביע לאו דווקא על ה„טקסט“ עצמו, אלא על האירוע המשולב של יצירתו של טקסט, דרכי הגשתו לקהל, ההאזנה או הקריאה, ויותר מכול –הפרספקטיבה הפרשנית של קריאתו, בין שהיא מודעת ובין שהיא אינטואיטיבית: בסופו של דבר, הטקסט הופך למשל רק מתוך שהוא מתפרש כלקח רלוונטי לחייו של הקורא.  "מאמר" זה הוא אחד המבואות שכתבתי לספרי המשלים של ראובן וימר

 

הבעיה הפונטית וכללי הכתיב וההגייה

לא מזמן הועלו בפורום תרגום ועריכה של תפוז תמיהות וטרוניות על תופעה שמרגיזה עורכי לשון קפדנים, אך לי היא נראית מרתקת מבחינה בלשנית. ראשית, ברור (זה אינו חידוש (שלרבים מהמשתמשים בשפה קשה לשלוט ברבות מההבחנות בין מבנים (צורות) מסורתיים, והן כמעט בגדר גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. החידוש באותו דיון היה שמתברר שרבות מה'טעויות' האלה משמשות דווקא לסמן את משלב הדיבור כלפי מעלה, כלומר כשהדובר מבקש להדגיש שהוא אינו מדבר בשפת רחוב אלא בשפה גבוהה יחסית, למשל רשמית (נאום הרמטכל, פוליטיקאים וכו'). זה מעניין מאוד: עצם הקושי בהכרת המבנים המסורתיים ברור, אבל למה טעויות מוזרות נכנסות דווקא בניסיון להעלות את השפה? על שני הדברים האלה ארחיב מעט את הדיון להלן. למאמר השלם (כ-1,400 מילים בקובץ וורד)  הקליקו נא כאן

הפנים הרבות של עריכת הלשון

דיון ארוך, מעמיק ומקיף (שכחתי משהו?) בפורום תרגום ועריכה של "תפוז" על תקניות וחופש יצירה בשימושי לשון. המשתתפים העיקריים: יפתח בריל, סרגיי סנדלר ואלי גיא (הנחליאלי). הדיון מתחיל בשאלה תמימה על השימוש בפועל "מהווה", ומתפתח לפולמוס מעמיק בסוגיית ההתערבות הראויה של העורך. לקובץ וורד השלם (יותר מ-5,000 מילים) הקליקו כאן

הסדר התחבירי של המילים במשפט

במבנה המשפט יש מה שנקרא: סדר תחבירי טבעי.  כל סדר שאינו "טבעי" יוצר הדגשה, פיוטית או רטורית (או – אם נעשה בשגגה – הדגשה שגויה). דוגמה לסדר טבעי - יש הרים סביב לירושלים. סדר טבעי נוסף של אותו המשפט - סביב לירושלים יש הרים. סדר מיוחד ("משפט ייחוד") -  ירושלים, הרים סביב לה. במקרה זה ההדגשה פיוטית. במאמר הבאתי כמה דוגמאות לסדרים טבעיים ראשיים, חלופיים (דהיינו טובים כמו הסדר הראשי), ומשניים (שכיחים פחות, דהיינו יוצרים הדגשה או שגויים). בצדן כמה דוגמאות לשינויי סדר שהם "טבעיים" פחות. למאמר השלם הקליקו  כאן

על תבניות של ביטויי השוואה בעברית

החל בתבניות המקראית "טוב שם משמן טוב" ו"רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב", המשך בתבניות לשון חכמים "גדול המעשה יותר מהעושה" ו"גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל", וכלה בשימוש בן ימינו בצורת "פרצטמול טוב יותר מאשר חומצה סליצילית" ו"פגיעת הזיכוי קשה יותר מאשר אי-הגשת כתב אישום" -- על תבניות של משפטי השוואה. הקליקו על הכותרת, המאמר בבלוג, כמעט 1,650מילים.

שלושה עניינים הנוגעים למילת היחס "את"

במאמר זה נידונים שלושה עניינים הקשורים למילית "את". (1) היש לפסול את הצורה "את אותו" ("כבר אמרת את אותם הדברים במקום אחר"); (2) מה הבעיה עם הצורה "יש לי את הספר"; (3) היש פסול בפתיחת משפט ואפילו פסקה במילה "את" ("את הדיון שיובא להלן פרסמתי בראשונה לפני שנתיים"). למאמר השלם (כ-3,000 מילים בקובץ וורד) הקליקו כאן